התובע הגיש תביעה נגד הנתבע, במישרין לביצוע בהוצאה לפועל, בשל יתרת חוב נטענת, וצירף לכתב התביעה את אלה: נספח א': עמוד ראשון מתוך מסמך שחלק מכותרתו מחוק, אך בכתב התביעה נכתב כי הוא "נספח לתנאי ניהול חשבון"; בגופו כל שהוא כולל הוא פסקאות תחת הכותרת "מבוא", וכן עמ' 26 של מסמך כלשהו (יתכן של אותו מסמך), עליו חתימת הנתבע, וכן צילום תעודת הזהות של הנתבע; נספח ב': דף חשבון עו"ש; נספח ג': אישור פקיד התובע על שיעור הריבית הנוהגת; נספח ד': מכתב התראה ואישור משלוחו בדואר רשום.
הנתבע הגיש בקשה, שנקלטה כהתנגדות לביצוע תביעה, ועיקרה בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות (שלא נתמכה בתצהיר), וכן בקשה למחיקת כותרת התביעה, בטענה שזו אינה כשרה להיות מוגשת במישרין לביצוע בהוצאה לפועל. בהמשך, לאחר החלטה ראשונית שניתנה, הגיש הנתבע בקשה מפורטת להארכת מועד, בצירוף תצהיר.
התובע הגיב ועמד על כך, שהתביעה אכן כשרה להיות מוגשת לביצוע, שכן בין שני עמודי נספח א' אמורים היו להיות יתר עמודי חוברת תנאי ניהול החשבון, עליהם ממילא אין נהוג שבעל החשבון חותם, וכן משום שהנתבע עצמו מאשר בבקשותיו, כי הוא פתח את החשבון וניהל אותו. לטענת התובע, קביעה כי תביעה כזו אינה כשרה להיות מוגשת בסדר הדין בו הוגשה, "מעקרת מתוכן את כלל כתבי התביעה אשר מוגשים ע"י מוסדות בנקים [כך במקור - צ.ל.] בישראל בסדר דין מקוצר". התובע אף צירף לתגובתו מסמכים רבים נוספים, הנחזים להיות חתומים על ידי הנתבע.
עוד טען התובע, כי לא הובאו נימוקים של ממש להארכת מועד, ועל כן ממילא אין לקבל את בקשותיו, שהוגשו באיחור, שעה שנדרש טעם מיוחד להארכת המועד; ועוד, כי לא הועלו טענות הגנה של ממש לגוף העניין.
הנתבע ניצל את זכותו להגיב, וטען, כי אין לקבל את תגובת התובע, בהעדר תצהיר תומך; כי אין לקבל את המסמכים שצורפו לתגובת התובע, שכן לא הוגשו במסגרת בקשה לתיקון כתב התביעה; וכי האיחור בהגשת ההתנגדות היה של יומיים בלבד.
לא אוכל לקבל את עמדתו העקרונית של התובע בכל הנוגע לדרישת מסמכים לשם הכשרת תביעה להיות מוגשת לביצוע בהוצאה לפועל. הליך זה, שנוצר על ידי המחוקק במטרה העיקרית היתה לחסוך הוצאות משפטיות כפולות בתביעות בסכום נמוך (הוצאות על ניהול התביעה, שלרוב היתה מסתיימת בפסק-דין בהעדר הגנה, ושוב הוצאות על ניהול תיק הוצאה לפועל) - מגלם בחובו פגיעה קשה בזכויותיו הטבעיות של נתבע, להתגונן בפני תביעה המוגשת נגדו, אף מעבר לפגיעה המובנית שבהליך סדר הדין המקוצר.
ישנן כמובן הצדקות לפגיעות אלה, אולם אין לטעמי ספק שיש להקפיד עם תובעים כחוט השערה, כי יעמדו בדרישות החוק, התקנות והפסיקה בהגשת הליכים בסדרי דין מקוצרים שכאלה.
ככלל, תביעה אינה כשרה להיות מוגשת בסדר דין מקוצר, אם אין ראיה - פרי ידו של הנתבע, או מאושרת על ידו - הן לקיום התחייבות או הסכם, והן לסכום החוב; תביעות של בנקים הן יוצאות מן הכלל, בכך שדי בדף החשבון המופק על ידי התובע, אולם זאת רק מחמת ההוראה המצויה בכל הסכם סטנדרטי שבין בנק ללקוח, לפיו ספרי הבנק ישמשו ראיה לכאורה לנכונותם, ובכפוף לכך שההסכם חתום על ידי הנתבע.
בקטעי ההסכם שצורפו לכתב התביעה אין די; אין הם כוללים, לכל הפחות, את ההוראה האמורה, המקנה מעמד של ראיה לכאורה לדף החשבון המופק על ידי התובע עצמו; וממילא, יש לצרף את ההסכם במלואו, שעה שנשענים עליו כמקים עילת תביעה.
בלא שכך נעשה - אין התביעה עומדת בתנאי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ואין היא כשרה להיות מוגשת לביצוע בהוצאה לפועל.
צירוף מסמכים לתגובה על בקשה למחיקת כותרת אינו יכול לרפא פגם זה שבכתב התביעה, ולהכשירו למפרע לסדר הדין בו הוגש; ואף הודאת הנתבע - ככל שיש כזו בהתנגדות - אין כוחה יפה לרפאו.
מכאן, כי דין כותרת התביעה להימחק.
באשר למועד הגשת ההתנגדות, הרי שלטעמי כלל אין צורך להידרש לכך, לאור המסקנה האמורה, משני טעמים: ראשית, עצם ההגבלה על מועד הגשת ההתנגדות היא אחד היתרונות להם זוכה תובע בסדר דין זה, אולם, אם חטא התובע, וניסה לנכס לעצמו יתרונות דיוניים שאינם מגיעים לו, לבטח שאין מקום לאפשר לו ליהנות מהם; ושנית, העברת תביעה מההוצאה לפועל לבית המשפט - עקב פגם כזה בכתב התביעה וצרופותיו - מצויה בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל (ר' ס"ק ו' לאותו סעיף 81א1), ללא הגבלת מועדים; הדעת נותנת, כי סמכותו של בית המשפט לא תהיה פחותה מסמכותו של רשם ההוצאה לפועל, שעה שהגיע העניין לפתחו בדרך המלך.
לפיכך, אני מורה על מחיקת כותרת התביעה, ובהתאם מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל (וביטול כל ההליכים שננקטו בו). אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבע, בשים לב למכלול הנסיבות, בסך של 2,700 ש"ח, אולם חיוב זה לא ייכנס לתוקפו אלא עם מתן פסק-הדין בתביעה העיקרית, ויצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין רק מאותו מועד והלאה.
עוד אני מורה כדלקמן:
לאור סכום התביעה יידון התיק בסדר דין מהיר.
התובע ישלם את הפרשי האגרה, אם יש, ויגיש תצהיר והשלמת מסמכים מטעמו, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך 30 יום, עם העתק ישירות לנתבע.
מבלי שיהא בכך משום הארכת מועד מראש, אבהיר כי אי השלמת האמור תוך 60 יום תביא למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש (או מחמת אי-תשלום אגרה מספקת), בלא צורך בהחלטה נוספת (אלא אם יוארך לכך המועד בהחלטה אחרת).
הנתבע יגיש כתב הגנה תוך 30 יום מקבלת מסמכי התובע, או - אם יעדיף כי יראו בהתנגדות שהגיש משום כתב הגנה - יגיש תוך אותו מועד השלמת מסמכים מטעמו, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 האמורה, עם העתק ישירות לתובע.